<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' רבנן</h1>
<h2>דף ו:</h2>
הלכות רבנן אין בהן חדוש אלא מה שמפורש בתלמוד אך אכתוב קצת. תניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש [וכו'] עד שבא ר' עקיבא ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים, העוסקים בתורה ומודיעים שמו של הב"ה ותורתו ויראתו לכל העולם, שכל הירא מהב"ה צריך שיהא ירא מעבדיו וחסידיו שהם ת"ח כביכול משל למלך בשר ודם שיש לו בני בית נאמנים וכל שהוא מעבדי המלך בכל מקום שמגעת מלכותו כיון שהולכין בני ביתו של מלך לשם ומוליכין חותמין וידועים ונכרים שהן בני ביתו של מלך הכל מתיראין מהן ומכבדין אותן, ק"ו על אחת כמה וכמה מלך מלכי המלכים הב"ה שלא ברא את עולמו אלא על תורתו ועמו ישראל העוסקים בתורה, והתורה נקראת אמת [ברכות ה' ע"ב] שהוא חותמו של הב"ה [שבת נ"ח ע"א], וכל העוסק בה הוא מקיים את העולם שאלמלא תורה [פסחים ס"ח ע"ב] לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ק"ו שצריכין כל בריותיו של הב"ה לכבדן וליראה מהן שהם עבדיו של הב"ה ומלמדין את ישראל ליראה ולאהבה את המקום והיאך יעבדוהו. וכן מצינו נמי [קדושין ל' ע"ב] שהשוה הב"ה כבוד אב ואם לכבודו, וכבוד ת"ח יותר מכבוד אב ואם כדאמרי' [ב"מ ל"ג ע"ב] שזה מביאו לחיי העולם הזה וזה מביאו לחיי העולם הבא.
